יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

עשיו..


כמו שהבטחתי, ב"ה סוף-סוף, סיימתי לצבוע:)
הסקיצה האינקינג [עם אפשר לאמר 'סקיצת צבע' בצבעי מים(צויר לפני הגדול..)]
והצביעה -

יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

חנוכה...

כן, אז אלי עוד מעט נגמר החג, אבל בעצם - כל העניין רק מתחיל!
זה לא חוכמה, כשכולם מדליקים אור, ומלאים אור - כשיש הרבה אור.
החוכמה הגדולה היא לדעת מתי להוציא אותו, לגלות בתוכך את האור, גם כשחשוך, כשהוכל 'על הפנים' - למצוא אותו בפנים. לכל אחד יש 'פך של כהן גדול', עד עכשיו הוא פעל בדרך נס, התמלא בתוכנו. כל יום, 'מוסיף והולך'. אחרי שמונה ימים הסתיימו ההכנות, השמן 'תוצרת יד' מגיע, ועכשיו זה עניין של יום-יום, להכין כל יום מחדש. לבחור זיתים, להכניס לבית הבד, ולזכך את השמן. לפעמים כשקצת מחפפים, ובוחרים זיתים לא כ"כ שמנים, מלאים. צריך לכתוש אותם קצת יותר ע"מ שיצא מהם שמן... אבל תמיד שם בצד יש גם את ה'פך של הכהן גדול', זה שמסוגל לדלוק כנגד כל הסיכויים!
מאחל לכם המשך חורף נעים ומטורף, שמכין לפריחת הפרחים...!
בסה"כ הדבר לא כ"כ קשה, יש לנו כל כ"כ הרבה אורות, בחיי היום-יום, עצם זה שאנחנו יכולים ללכת, לנשום, להריח, לראות, לעכל(וגם להקיא כשצריך), להתעטש... דברים שלפעמים אנחנו צריכים איזה 'כתישה' שנים כדי לדעת להעריך, איזה מכה ברגל או דברים אחרים ח"ו, מעוררים אותנו..
אז - זה הזמן, בכל עת -'להודות ולהלל לשמך הגדול...'
ובאותה הזדמנות גם להודות להקב"ה על הנס המשפחתי שגמל לנו, שבחג זה, חג בו הרוח היא המנצחת, חזרה לנו הרוח לריאות...
אולי יום אחרון, ובכל זאת - חג שמח!!!
חננאל
 

יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

משטחי עבודה...

קצת אחרים..
(אוסף קטן ממה שמצאתי בתמונות בפלא' משנה שעברה...)

1. גיזרי נייר....
 


 
עם עריכה פלאפונית משו...

 ככה זה כשיש טוש לא-מחיק וסתם צלחות.....

 

יום שישי, 30 בנובמבר 2012

יום חמישי, 29 בנובמבר 2012

זמן חורף חלק א'

טוב, אז אחרי שהעלאתי את המשל שכתבתי(כאן)
הרי לכם טעימה ראשונה מהסקיצות...
אימונים למיניהם. מחוות. אומנות 'מודרנית', אירוח וכו'
תהנו!=)
 














יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

טעימה..



טעימה קטנה...
ובהקשר למצב, ידוע ש'עשיו שונא ליעקב'
אבל, יה"ר שנזכה לא לטעום מ'האדום האדום הזה'...

חודש טוב ובושורת טובות

יום שני, 12 בנובמבר 2012

אין מים אלא

טוב, אז הפעם לא ציור ולא מוזיקה- סיפור, משל.
הסיפו-משל, הופיע בעלון הישיבה האחרון, ומן הסתם התוכן בהתאם...
מקווה שגם אתם תהנו מהקריאה:)


זהו, נשימה אחרונה לפני קפיצה למים. מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי מים. עוד לפני שנולדתי, בבטן של אמא, הייתי עטוף במים. הם הגנו עלי. אחרי שיצאתי לאוויר העולם זה התבטא יותר באמבטיות רטובות. לאמא. (טוב, הייתי קטן...) אחרי זה כשגדלתי קצת והגעתי לגן. אז, עוד נעזרתי בגלגל, ואם הייתי ילד טוב, אבא היה מרשה לי להיות קצת לבד בבריכה של הקטנים. הוא השגיח עלי, אבל עדיין, יכולתי לנוע בצורה יותר חופשית. כשעליתי לכיתה א' אבא רשם אותי לחוג שחיה, השתמשנו בהתחלה במצופים, התאמנו 'על יבש' ולאט לאט עם עזרה צמודה למדתי איך לשחות. ככה, בין שמים למים, חצי בפנים חצי בחוץ. פעמיים בשבוע אחרי הלימודים הייתי קופץ עם חברים, לבריכה, גם שוחים וגם נהנים. בבריכה שבה היינו היו עושים תחרויות, מי שוחה יותר בריכות, מי עובר בין מכשולים בלי לראות ומי נשאר מתחת למים יותר דקות. אז למדתי איך לצלול. זה מה שחיפשתי. היה קצת ריק בבריכה, הכל אותו מים, לא היה דבר מתחת, חוץ מרצפה חלקה מפלסטיק. אבל אימונים זה אימונים, וכשאמרתי לאבא שקראתי בספרים על אלמוגים ודגים מיוחדים, הוא היה נוהג לאמר לי: 'חכה, אתה עוד תגלה איזה יצורים מופלאים. אבל עכשיו, חמוד, זה עוד לא הזמן' . אולי אז, עוד לא היה הזמן לצלול בים הפתוח, אבל כפיצוי נסענו, המשפחה, אל הים. בים, המים כבר לא עמדו, היו להם חיים, הגלים קצפו, מנסים להגיע לחוף, אך הוא שומר עליהם שם, שם יקוו. נזכרתי במה שלמדתי בשעור טבע, איך המים מגיעים אלינו, ליבשה, ולמי שלא יודע- הם מגיעים מלמעלה. זאת אומרת, דרך העננים. וככה בתקופת התיכון הייתי הולך יותר לים, עם משפחה, עם חברים. העיקר, להרגיש את הגלים. למרות שאם לפני שנוסעים לא בודקים מגיעים לפעמים, לחופים מזוהמים. בתקופת הלימודים היותר רצינית, לבגרויות, היה פחות זמן להיות בים, להתקרב למים. מה שבטוח לא ויתרתי על כמה דקות עם מים, מקלחת יומית (היו פעמים שפישלתי, הייתי עייף, ו...). באחד החופשים של התיכון, הגעתי בפעם הראשונה לאילת. אז, ראיתי את האלמוגים והדגים המיוחדים. מצויד בשנורקל, מציץ מלמעלה על עולם מופלא. במקום שהם היו יותר קרובים, נזהר לא לדרוך על האלמוגים, הם שמורים. ברגעים אלו הבטחתי לעצמי – 'יום יבוא ואוכל לראות את העולם הזה מקרוב!'.
והנה היום הגיע, ימי התיכון עברו, ואני, התבגרתי. נשימה אחרונה לפני קפיצה למים. עומד על סירה מצויד ב2 בלונים, מווסת לחץ, חליפת צלילה וכל שאר הדברים הנלווים. השעה, שעת בין הערביים, רוח קלילה מלטפת, פעם ראשונה, כל כולי יהיה במים. עמוק. חששות פחדים, מה יגידו אחרים. כן, אגלה לכם סוד, יש כאלה שמפחדים. אולי ראו קצת בסרטים, שמעו מאחרים, ואפילו כאלה שלא יודעים. על העולם שבפנים. מספרים שאותו עולם שאנחנו מכירים- הרים, עמקים, מגוון יצורים, נמצא גם שם, במעמקים. ספלאש! קפצתי למים. למדתי קצת בתיכון וקצת בעצמי, איך להשתמש בסנפירים, לווסת לחץ לשלוט בכיוונים. היום בבוקר, אבא שלי אמר לי, אל תדאג אתה תסדר למטה, יהיה מי שיעזור לך. לא הבנתי. אבל ידעתי, יש דברים שאני לא יודע.
המים עוטפים אותי, אני ממשיך לצלול, במעגלים, כל סיבוב, עוד כמה מטרים. זה מוזר, אני בחלום או במציאות. מרחוק אני רואה אור, מתחת למים. זה היה אדם, אבל אני לא זוכר איך הוא נראה, אז. דבר אחד זוכר בבירור הוא אמר לי:' בקרוב לא תזדקק לחליפה ולחמצן, מהיום אתה, 'בן ים'!'. לא הבנתי את דבריו, 'עכשיו?!' על מה הוא מדבר?! אבל אחרי שהייה יותר ארוכה במים, עמוק, מתחת, גיליתי את מה שחיפשתי כל חיי. מה היה הדחף הזה, מאיפה התשוקה, איך החיבור נעשה. במקום חליפה גדלו לי סנפירים, ליד הפה, שני זימים. זה לא רק בסרטים, בסיפורים. היו עוד רבים.
'בני ים' ככה אוהבים לכנות אותנו. זה היה עולם קסום, כל כך קשה לתאר אותו רק במילים. היו ממש חיים פה למטה, הרבה אנשים צעירים ומבוגרים. יש שם גם את הזקנים, הם היו נפלאים. הכירו אלמוגים ודגים מיוחדים, היו חזקים ושחו למרחקים. 'הכל לפי האימונים' כמו שאומרים. הרבה אהבו להתקהל סביבם, הם היו יכולים לצלול למעמקים ולהביא משם דברים נפלאים. מזכרות, סיפרו סיפורים. ידעתי, שאם אשקיע באימונים גם אוכל להגיע לעומקי המעמקים. פתאום הבנתי לֵמה אבא התכוון 'יצורים מופלאים'. שם, במעמקים אני נשאר, לפחות כרגע.
המבוגרים סיפרו לי שהרבה אנשים הם כמוני, כמוהם, 'בני ימים'. רק, שרוב האנשים צריכים לחיות ביבשה, ואז הסנפירים נעלמים, חוזרים הרגליים. במקום חמצן נטו מזימים, אוויר מורכב מכמה גזים. בשביל זה יש להם צורך, לרובם, באיזה מקלחת או בריכה יומית. ויש כאלה שבמקום לחיות בימים הגדולים, באוקיינוסים, הולכים למעיינות, בהרים, ובבקעות.
אבל לא כל בני הים היו 'טבעיים', ראיתי כאלה אחרים. הם השתמשו רק ב'טכנולוגיה' שהביאו איתם מה'מקומות היבשים'. זה יותר קל, יותר פשוט. מה לך ולזימים טבעיים?! המכשירים פשוט מושלמים, סנפירים דו מנועיים, ארבע ליבות וחמישה עשר חיישני אלמוגים, מי צריך סנפירים רגילים?! הם וויתרו עליהם לטובת משוכללים. איתם אפשר להגיע יותר רחוק, להכיר יותר מקומות, השכל אדון הנפלאות. אך בעיה אחת היתה להם, באותם המכשירים, כשהם רצו לצלול יותר עמוק, הם נתקעו, הפסיקו לפעול. החשמל אזל, המנוע הסתבך, התאמץ והתמשך, אך ללא הועיל עם המכשירים לא היה אפשר להגיע לעומקי מעמקים.
היה מאד מפתה, מאד קל לחשוב על שימוש כזה במכשירים. שעות אני גומע ימים לילות על אימונים מפרכים, ללמוד איך להזיז את הסנפירים. מתיחות, נענועים, גלגולים וסיבובים, מאמץ את השרירים. עוד גל ועוד אחד. כך שבסוף אוכל להגיע רחוק עם שלי- השרירים. מדי פעם היינו משתמשים במיני מכשירים, פעם פנס-ארוך-טווח להאיר דברים, ופעם מברשת-מחטה ומבריקה לנקות אלמוגים. חווים, מרגישים, פועלים, זזים, הדברים נחרטים, גם אם לפעמים קצת מעייפים. "אל תוותרו על נחלת הזקנים, גם אם יש מכשירים, כשהם נתקעים, השרירים עובדים", מילותיו של אבא הדהדו בראשי.
עכשיו, נוסע, נוסע ברכבת התת-ימית לעבר היבשה. מביא איתי כמה מיכלי מים, מהמים בהם שחינו, למשפחה, לחברים, לחניכים. אחרי הכל אלו מים שונים, אינם כמו אלו שבברזים. בברזים הם עוברים תהליכים, מסוננים, פחות מינרלים. שבת, יושבים שותים, מדברים.
שבת שלום.
<בכוונה הפעם לא ציירתי, הפעם כל אחד מדמיין בעצמו...>
<טוב, בסדר, אז כן ציירתי(אחרי) איזה בן ים....>

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

מלך האריות

אני מכיר ספרים שהפכו אותם לסרטים, אמיתיים ומצויירים. וגם הרבה מאד מחזמרים שעשה על סרטים, וכל שכן על "מלך האריות".  ואפילו העברתי פעולה על הסרט- תהליך החזרה בתשובה(תיקוון) ע"פ הרב סולובייצ'יק. לא לשכוח מהעבר, אלא ללמוד ממנו... והרי לפניכם הפרטים (אחרי הסרטונים), אבל מחזמר כזה עוד לא ראיתי. שווה הצצה...=)



מאחורי הקלעים והסברים...


הפעולה...
על התשובה ועל מלך האריות! סימבה מה עשית? -הוא ניסה להציל אותי! לא התכוונתי שזה יקרה… -כמובן. מובן שלא התכוונת-אף פעם לא מתכוונים שדבר כזה יקרה אבל המלך מת! ולולא אתה הוא עוד היה בחיים… אוהו, מה תחשוב אמך… -מה עלי לעשות? ברח, ברח רחוק ולעולם אל תחזור! הצבועים: הוא בורח! אם אי פעם תחזור נהרוג אותך! --- --- --- לאן אתה הולך? -לשום מקום. מאין באת? -לא משנה, אין לי לאן לחזור. מה עשית ילד? משהו נורא? -לא רוצה לדבר על-זה. אפשר איכשהו לעזור? -רק אם תוכלו לשנות את העבר. …עליך לשים את עברך מאחור, שמע ילד. דברים רעים קורים ואין מה לעשות נגד זה, נכון? -לא נכון! כשהעולם מפנה לך את גבו תפנה את גבך לעולם! חזור אחרי: "אקומה מתתה" זה אומר אל תדאג. "ארומה מתתה" זה משפט מדהים. "אקומה מתתה"- זה טירוף חושים! שלא תדאג עוד עד לסוף הימים תסגל לך תורת חיים! שמע ילד- שתי המילים האלו יפתרו לך את כל בעיותך. …הבושה! הוא החליף את השם, הוא החליף את השם! אשם לא אשם. -אתם גרים פה? אנחנו גרים איפה שבא לנו, כך הבית הוא איפה שאתה גרץ זה כיף-אין חוקים! אין התחיבות! ומעל לכל אין דאגות! --- --- --- -אבל אני לא מבינה משהו, היית כל הזמן בחיים, למה לא חזרת לצוק התקווה? כי היה לי צורך להיות לבד, לחיות את חיי וכך זה היה נפלא. -…אתה המלך סימבה. אם לא תעשה משהו כולם יגוועו. אני לא חוזר! -למה? …זה לא חשוב- אקומה מתתה זה דבר שלמדתי במקום הזה. לפעמים קורים דברים רעים וקין מה לעשות נגד זהת אז למה לדאוג? -כי זו האחריות שלך. אתה תקוותינו היחידה. מה קרה לך אינך הסימבה שהכרתי? את צודקת, תקשיבי, את לא יודעת מה עבר עלי. -אני אדע אם תספר לי. -לא רוצה! היא טועה, אני לא יכול לחזור, מה זה יוכיח? בעצם זה לא ישנה כלום. אי אפשר לשנות את העבר. הכל קרה גללי, זו אשמתי… --- --- --- תפסיק לרוץ אחרי… מי אתה? -השאלה מי אתה? ידעתי, עכשיו אני לא בטוח. -פירוש הדבר שאתה בבון. אתה אפילו לא יודע מי אתה. ואתה יודע? -אתה בנו של מופסה. …זה לא אבי- זה השתקפות שלי… -לא, התבונן מקרוב. הוא חי בתוכך! סימבה-שכחת אותי! שכחת מי אתה ובדרך שכחת אותי.
התבונן בתוכך סימבה. יש בך יותר ממה שאתה חושב. אתה חייב לחזור למקומך בגלגל החיים! איך אוכל לחזור? אינני מי שהיתי אז! זכור מי אתה בני, המלך האמיתי, זכור מי אתה, זכור. --- --- --- -כיוון הרוח משתנה שינוי לטובה-כן. אבל זה לא קל. אני יודע מה עלי לעשות, אבל פירושו להתבונן בעברי. וברחתי ממנו כל הזמן… (מכה בראש) מה זה היה? -לא חשוב זה כבר עבר! כן, אבל זה כואב! -אוהו, לפעמים העבר מכאיב, וכפי שאני רואה אתה יכול לברוח ממנו או ללמוד ממנו. (מעיף את המקל כדי לחבוט שוב בראשן והוא נמלט) ראית! מה אתה חושב לעשות? …לאן אתה הולך?… חוזר הביתה! אדם שבא לעשות תשובה, מה יעשה בכל השנים שנמצאות בזיכרונו בהם חטא? (ויש אנשים שחוזרים בתשובה אחרי 70 שנה!) מה הוא יעשה כשיסתכל אחורה לשנים בו חלל שבת, גזל, שיקר?! שנים אלו הם חלק "מהאני" שלו. האם ימשיך להזדהות עם השנים האלו או שימחוק אותם מזיכרונו כאילו שלא היו? ישנה דרך אחת, בה אדם משנה את שמו-מחליף את זהותו-מתחיל מחדש. זאת אומרת שאדם בן 70 יתחיל את חייו מחדש כבן שנה. הוא נעשה זר למשפחתו ומנתק קשר עם ילדיו, אחיו ואחיותיו כי הם קשורים לעבר שמחק! יש גם דרך אחרת- לקחת את הרע ולהעלות אותו. בצורה כזאת אדם יכול להזדהות עם העבר שלו ועדיין להיות בעל תשובה. בעל תשובה שיודע איך לא לשכוח את העבר אלא לקחת אותו ולהשתמש בו כדי להגביר את הקצב של החזרה בתשובה- זוכה לתשובה שמעלה את הרע למדרגה של טוב. הוא כביכול לוקח את החטא ומרים אותו למעלה. הוא רץ מהר אחרי הקב"ה ונסחף ע"י הגעגועים. את החטא הוא לא שוכח- אסור לו לשכוח אותו כי החטא הוא הכוח שדוחף. התשובה אינה הפסק אלא המשך, והקב"ה אינו "עובר על פשע" אלא נושא עוון ופשע". (על התשובה להרי"ד סלוביצ''יק )

יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

פרוייקט בר מצווה

בשעה טובה ומוצלחת החגיגות הגיעו לשיאן...
טעימות מה'פרוייקט בר מצווה' לבן דוד שלי
בסגנון "הילד הזה הוא אני"*
דוד שלי כתב, אני ציירתי
הודפס על קאפה בגודל של כ60 על 40
וליוו את השבת במהלך השמחה-בארוחות, בעונ"ש ובריקודים במוצ"ש...
 
 
 
 
* מי ששם לב כבר עשיתי פרוייקט אחד בסגנון "הילד הזה הוא אני"

יום שישי, 12 באוקטובר 2012

'טיול שורשים' - צבעי מים...

בתור אחד שצובע בד"כ במחשב...=)
 ניסיון ראשון...



דף 2- מוסיף קוי מתאר וכו'...

 צביעה ראשונה עם 'מסגרת'

מנסה סגנון אחר-קודם כל הקו תנועה, אחרי זה ה'מהות' ובשחוק..





ממשיך במחווה...


 רגש..

מעין 'סקיצה ראשונית' לרעיון...