יום שני, 3 בפברואר 2014

ראלף ההורס וחד חרוב

אז לפני נגיעה בצד הויזואלי והאומנותי. שאגב עשוי ממש סבבה וממש מעניין לראות איך לקחו דמויות מפוקסלות והפכו אותם ליצורים מגניבים שהם דמויות עגולות. אז קצת יותר בצד הפרקטי של מה שאפשר לקחת מהסרט.. מה שנקרא בשפת התנועת נוער - "פעולת סרט".

ראלף ההורס וחד חרוב
איך אנחנו יכולים לראות גם ב'חורבנות' את הצד הטוב, רק צריך לשנות מקום בשביל לשנות נק' היסתכלות. כמו"כ נראה שלכל אחד יש את הייעוד שלו, במקום שבו צריך אותו. אולם עלינו לפקוח עיניים בצורה הנכונה ע"מ לא להתבלבל מה 'טוב' ומה 'רע'.

מסופר על משחקי מחשב שיש להם 'חיים משלהם'. ת'אמת, דווקא במשחקי מחשב האלה אני לא כ"כ הייתי משחק. אבל זה לא משנה אם יצא לכם לשחק או לא. אחל'ה סרט, חמוד שנון במידה ואתם רואים בשפתכם..
העלילה מתחילה בתוך משחק מחשב 'ווילי המתקן'. אבל כמו ששמעתם משם הסרט ה'גבור' שלנו הוא דווקא 'ראלף ההורס' – הוא בעצם הרע במשחק. אין לו משפחה או חברים, הוא מתבודד כל לילה בתוך ערמת לבנים. הוא מחליט שהוא צריך להשתנות ורוצה להיות הטוב במשחק – הוא רוצה להיות 'גיבור'! אחרי כמה תהליכים הוא מוצא את עצמו במשחק אחר. שם הוא מגיע למדליית הגיבור. מכאן לשם, והוא מוצא את עצמו עוזר לילדת מרוץ בארץ הממתקים.

בסופו של דבר אנחנו רואים איך היכולת של ראלף ל'החריב', מה שבמשחק שלו נחשב 'רע', במשחק אליו הוא מגיע זה מציל אותו והוא הופך להיות גיבור אמתי. מיד כשחשבתי על זה, זה הזכיר לי מאד בעצם את הפסקה על ה'חד חרוב'. הרעיון הזה שלפעמים צריך להחריב. נכון החורבן הוא לא נראה הדבר הרצוי, אבל כאשר הוא מצוי הוא מצוי בגלל שהוא צריך להיות ולא כי זה 'רע'.

הראי"ה קוק מביא את הרעיון הזה בהקשר של 'שבת' ובעוד כמה מקומות. הרב מסביר שיש חורבנות בעולם שהם נצרכים בשביל לבנות דבר יותר טוב אחרי זה. לפעמים החורבן הוא דבר חיובי למרות שאנחנו רואים בוא את החוסר העשיה. אולם אם אנחנו מסתכלים העל הדברים האלה ביחס של שבת עלינו לזכור שההנחיה בשבת היא קודם כל ה'ששת ימים תעבוד', יש לאדם את המחויבות לשנות פה את החומר, לבנות את העולם. אולם ג"כ יש עליו ציווי 'אי עשיה', אבל באופן אקטיבי-בחירי 'תשבות'. אנו כעמ"י מחויבים בעצם לעשות 'אי עשיה'. לכאורה זה בעצם החורבן של כל מה שהאדם בא לעשות בעולם 'ראה עולמי שלא תחריבהו אלא תבנהו'. אולם אי העשיה היא דבר חיובי והוא נקרא ג"כ 'חד חרוב'. כנגד כל שש של עשיה יש לפעמים צורך בחורבן. יש לשים לב לחילוק של מקומו של החורבן. אם החורבן יגיע במקום והזמן הלא נכון הוא יהיה שלילי ונצטרך לתקן, אולם אם הוא יגיע במקום הנכון זה יעזור לנו לבנות מחדש יותר טוב.

הני שבע דשבתא כנגד מי, אמר רבי חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים (ברכות כט.). בכלל הבריאה כל עקר השלמות שבה נראה במצב הקיום, הבנין והתקון, אבל בחרבנות אינה נראית שום חכמה ותכלית. אמנם כשאנו רואים את ערך המציאות והשלמות שבתוצאותיהם של החרבנות, אנו מכירים בהם את חכמתו העליונה של גדול העצה ית',"לכו חזו מפעלות ד' אשר שם שמות בארץ". כנגדם אמר דוד שבעה קולות על המים, שבחרבנות הגדולים המתגלים בהם, בהתנגדותם לישוב הבריאה, אנו רואים יד ד' ושומעים קול ד', בכח ובהדר, קול ד' שובר ארזים וגו' בהעדר וחורבן, קול ד' חוצב להבות אש, זועות ורעידות הארץ, עד אשר בחרבן הכללי של הארץ, ד' למבול ישב, מתגלה גודל התכלית וישב ד' מלך לעולם. וכן שלמות חיי האדם ניכרת היא בעבודה ובמעשה, והמנוחה נראית היא כבטלה ושוממות וחסרון מעלה, אבל באמת המנוחה המושכלת היא המעטרת את שלמות כל המעשים ומכשרת את כל הפעולות לתעודתן. ובהשקפת התכלית, המתגלית בשביתת המעשים בשביעי, שהוא עודף במעלה יתרה על מעשה הבריאה בכללה, שנעשה בששה ימים, נתקנו שבעה דשבתא, להורות שמנוחת השבת משמשת לא רק בבטלה והעדר מלאכה, כי-אם להפקת תכלית שלמות השכל והמדות בקרבת אלהים וטוב דרכיו (עולת ראיה, 'קול ה' על המים')

בנוסף לזה בסרט היא שואלת אותו למה יש לו ידיים כ"כ גדולות והוא מסביר שזה בגלל שהוא מחריב דברים. לכל אחד יש תפקיד בעולם, הקב"ה נתן בידינו את הדרוש לנו ע"מ למלא את ייעודינו. אך, השאלה היא איך אנחנו נתייחס לזה. האם אנחנו צריכים להאמין למה שאנחנו חושבים שהאחר רואה בעיניים שלו ואל לקבל אף דעה. או שבעצם להיות פתוח וקשוב באמת זה אומר לראות 'דרך העיניים' של כולם. מדובר כאן בהכרה שלכל אחד יש תפקיד שאותו הוא צריך לעשות. לפעמים יש דברים שנראים לנו טובים אבל הם בעצם רעים, והפוך. כו שמביא הרמח"ל במסל"ש –

כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד כן חומריות וגשמיות העולם הזה... והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים.  כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת.  והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו', וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם.  אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו. (מסל"ש, פ"ג)

 אנחנו צריכים סעתא דשמיא בשביל לראות את זה. העיקר הוא שבעז"ה עינינו תיפקחנה בצורה הכי פחות 'רעה', אלא בדרך הטובה ע"מ שנוכל להמשיך ולשאוף לטוב. עלינו לדעת שיש עוד כאלה שעברו דברים זהים ועם ההתייעצות נכונה, הם יוכלו לתת לנו את הכלים לראיה נכונה. כמו שלפעמים צריך ללכת לאופטומטריסט שיוכל לבחון איזה משקפיים אנחנו צריכים להרכיב כדי לראות.

אין תגובות:

פרסום תגובה